פסק-דין בתיק ע"ע 7192-02-13

השופטת לאה גליקסמן :

1.      ערעור זה, לאחר מתן רשות ערעור בהחלטה מיום  26.5.2013, סב על  החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת קרן כהן ונציגות הציבור גב' מירה ארינובסקי וגב' לוני גולדשטיין; סע"ש 40867-10-12) מיום 20.1.2013, בה נדחתה בקשתם של המערערים לסילוק על הסף של רכיבים מכתב התביעה.

הרקע לבקשה :

2.      בבית הדין האזורי מתבררת תביעתו של המשיב (להלן - העובד) כנגד המערערת 1 (להלן - החברה) והמערער 2 (להלן - המנכ"ל) לסעדים כספים שונים. 

3.      בתביעתו טען העובד כי פוטר ללא שימוע, בניגוד לנהלי החברה ובחוסר תום לב. בגין פיטוריו, תבע העובד מהחברה בלבד השלמת פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. כמו כן, תבע העובד את ההחברה והמנכ"ל, יחד ולחוד, לשלם לו פיצוי  "בגין הוצאת דיבתו ופגיעה בשמו הטוב ובמוניטין המקצועי שלו" בסך של 300,000 ש"ח.

4.      המערערים טענו בבית הדין האזורי כי יש למחוק מכתב התביעה את הסעיפים שעניינם התביעה לפיצוי בעד הוצאת לשון הרע, לנוכח העובדה שהעובד לא פירט את המילים המהוות לשון הרע, איזה פרסום בוצע, אם בכלל, מי ביצע אותו פרסום ובאיזה אופן בוצע, אלא העלה טענות עמומות וסתמיות בדבר הוצאת לשון הרע ופגיעה בשמו הטוב.

5.      העובד טען כי בכתב התביעה פירט היטב ובאופן ספציפי אותם פרסומים והתנהגויות המקימים זכותו לפי חוק איסור לשון הרע.

6.      בית הדין האזורי קבע כי בשלב מקדמי זה של ההליך מדובר בפירוט מספיק על מנת לאפשר לחברה להתגונן מפניו, שכן העובד פירט את המקור לידיעותיו (עובדי החברה) וכן את האמירות הספציפיות שנאמרו (הוצאת אישורי ימי מחלה פיקטיביים והדלפת סודות מסחריים לספק); אין מדובר בטענות כלליות שאינן מאפשרות לחברה להתגונן מפניהן; בכל הנוגע למנכ"ל ניתן פירוט ספציפי על מקור הידיעה - מארגן כנס הבכירים בתחום השבבים - וכי המעשה המקים את חבות המנכ"ל הוא הוצאת העובד מהרצאתו של המנכ"ל, לבקשת המנכ"ל, בנוכחות אנשים רבים, ואמירתו של המנכ"ל כי העובד "עשה מעשים שלא ייעשו".

החלטה זו היא מושא ערעור זה.

7.      בהחלטה מיום 26.5.2013 הוצע לצדדים, לנוכח העובדה כי דרך המלך אינה סילוק על הסף כאשר ניתן לתקן את הפגם בכתב התביעה באמצעות תיקון כתב התביעה, ובשים לב לשלב המקדמי בו מצוי ההליך, כי העובד יגיש כתב תביעה מתוקן ובו פירוט נוסף של עילת התביעה לפיצוי על פי חוק איסור לשון הרע. העובד קיבל את הצעת בית הדין, והמערערים דחו את הצעת בית הדין. לעניין תיקון כתב התביעה נתייחס בהמשך (סעיף 21 ואילך).

טענות הצדדים :

8.      המערערים טענו כי בכתב התביעה, מעבר לטענה כי המערערים הוציאו את דיבתו של העובד, אין פירוט של אותן אמירות, למי אותן אמירות נאמרו, וכלל לא ברור מי אמר אותן אמירות; הפירוט שבכתב התביעה אינו עולה בקנה אחד עם הוראות הדין והפסיקה; בהתאם לדין ולפסיקה, על התובע לפרט בתביעתו את המילים, בכתב או בעל פה, שמהוות לטענתו לשון הרע ואין להסתפק בטענות כלליות, קל וחומר כאשר התובע נסמך על אמירות בעל פה ולא בכתב; כמו כן, כן על התובע לפרט למי מיוחס הפרסום של עוולת לשון הרע, וכאשר מדובר בגוף כגון חברה, יש לציין את זהות האדם לו מיוחסת אמירה של לשון הרע; מרכיב "הפרסום" מחייב התייחסות עובדתית למי אותן אמירות המהוות כביכול לשון הרע נאמרו ומתי נאמרו; העדר פירוט עובדתי שולל מן המערערים את היכולת להתגונן בפני התביעה.

9.      העובד טען כי אין מקום למחוק את התביעה מחמת חוסר עילה, וכי אם חסרים למערערים פרטים נוספים, היה עליהם לנקוט בדרך של בקשה למתן פרטים נוספים; בהתאם לפסיקה, על התובע לפרט את האמירות שנאמרו בפועל, וזאת כדי להקים את יסודות עוולת לשון הרע. אולם, אין הכרח כי התובע יפרט את מועד פרסום לשון הרע, המקום בו בוצע הפרסום, המסגרת בה נאמרו האמירות, שמותיהם הספציפיים של האנשים אליהם יועד הפרסום, הגורם הספציפי בחברה שמסר את האמירה בשם החברה. הפרטים והנסיבות אינם לחלק מיסודות עוולת לשון הרע; מטבע הדברים, תובע, ובפרט עובד, לא תמיד יודע את מכלול הפרטים והנסיבות, ואין לקבוע הלכה שלפיה במקרה כזה תביעה תימחק על הסף מבלי לקיים דיון לגופו; הטענה כי על העובד לציין בכתב התביעה את הגורם או האורגן בחברה אשר פרסם את הידיעה אינה עולה בקנה אחד עם הדין והפסיקה; לאור האמור, די בפירוט שניתן בכתב התביעה.

10.  בהמשך להחלטה מיום 26.5.2013 הגיש העובד לבית הדין האזורי בקשה לתיקון כתב התביעה, אליה צורפה טיוטת כתב תביעה מתוקן, במסגרתה פורטו, לטענתו, מכלול הנסיבות, בהתאם לאמור בהחלטת בית הדין מיום 26.5.2013. העתק מהבקשה ומכתב התביעה המתוקן צורפו לסיכומי העובד. העובד טען כי לאור הבקשה לתיקון כתב התביעה אין מקום להיעתר לבקשה למחיקת התביעה בטרם תינתן החלטתו של בית הדין האזורי בבקשה לתיקון כתב תביעה; כן טען כי סירובם של המערערים להצעת בית הדין מיום 26.5.2013 ועמידתם על ההתדיינות בערעור ומחיקת התביעה היא התנהלות הנגועה בחוסר תום לב, ומעידה כי מאחורי בקשתם למחוק את התביעה לא עומד באמת ובתמים הרצון לקבל גרסה עובדתית מלאה יותר שתסייע להם להתגונן בפני כתב התביעה, אלא רצון לחסום בפני העובד את שעריו של בית הדין, להתישו בבקשות פרוצדוראליות במקום לקיים דיון לגופו של עניין, ולגרום ל"סחבת" בבירור תביעותיו.

11.  המערערים טענו כי צירוף כתב התביעה המתוקן מהווה "ניסיון חסר תום לב באופן קיצוני לעקר מתוכן את הודעת הערעור ולנסות 'לייצר מציאות שונה בשטח', כאשר המערערים הודיעו כי לאור הצהרת המשיב [העובד] הם אינם יכולים להסכים על תיקון כתב התביעה"; לנוכח העובדה שהעובד טען בזמן אמת כי "פירט את כל אותן אמירות ומעשים המקימים את זכותו לפי חוק לשון הרע ואין בידו בשלב זה כל מידע בדבר אמירות או התנהגויות נוספות, מעבר לאלו שפורטו בכתב התביעה", דהיינו כי אין בידיו את הפירוט הנוסף הנדרש להוכחת תביעתו, יש למחוק את תביעתו ואין לאפשר לו לתקן את כתב התביעה.  

הכרעה :

המסגרת הנורמטיבית:

12.  בעניין חובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965  נאמר בספרו של אורי שנהר, דיני לשון הרע  (1997) (להלן - שנהר) כמפורט להלן:

"בכתב תביעה במשפט לשון הרע יש להצביע על העובדות המקימות את כל מרכיביה של עילת העוולה האזרחית, היינו: את מרכיב ה"פרסום"; מרכיב "לשון הרע"; והעובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים. תובע אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא עליו דיבה, והוא חייב לציין בכתב תביעתו את "פירוט המילים, בכתב או בע"פ, שבהם השתמש הנתבע". כאשר לשון הרע נאמרה בעל פה, על התובע לציין בכתב תביעתו את המילים המדוייקות שנאמרו, והוא אינו יכול להסתפק במסירת תוכנן. כאשר פרסום לשון הרע נעשה בכתב, מהווה אותו פרסום "מסמך מהותי" והתובע צריך לצרפו לכתב התביעה".